שלוש שנים כאילו היינו תמיד

| שתף |

שלוש שנים כאילו היינו תמיד
מאת אלדד שמואלי

שלוש השנים האחרונות בחיי, הן ללא ספק היפות ביותר שחוויתי עד כה. לא סתם ישנו פתגם חכם שהורינו נוהגים לומר לנו בחדווה: "תקשיב לי ילד, השנים של תקופת הלימודים הן השנים הטובות ביותר בחיים, אתה עוד תתגעגע אליהן". לצערי, לא כולנו זוכים לחוות ולהזדהות עם המשפט הזה. אני בטוח שאלו מאיתנו שכן יכולים להרגיש כמה המשפט הזה נכון, הם ללא ספק בריי מזל. הריי, לא לכל אחד יש את היכולת ללמוד במוסד לימודי גבוה, מסיבה זו או אחרת ולמי שכבר כן בחר במסלול הלימודים הגבוהים, לא תמיד ישנו המזל גם ליהנות מהדרך שבה בחר. כשאני חושב על המקום שבזכותו אני מתעורר כל בוקר עם חיוך על הפנים, אני פשוט מאושר על כך שחיי זימנו לי את הזכות הזו, ללמוד במקום המופלא העונה לשם: "המכללה האקדמית בוינגייט". שנה אחר שנה במשך שלוש שנים נבנית בתוכי ומתעצבת תחושת הוקרת תודה ואהבה גדולה כלפיי מוסד לימודים שמשלב בחובו מכלול אלמנטים שהפכו אותו לבחירה המושלמת עבורי ועבור עוד מאות סטודנטים מרוצים. עצם השילוב, של לימודיי ספורט מעשי עם חומר עיוני מול טובי המרצים והמאמנים, עושה את ההבדל בין "המכללה האקדמית בוינגייט" לבין כל מוסד לימודים רגיל. הפריבלגיה לעסוק בפעילות מעשית מהנה, מאתגרת ומקצועית ברובה, כנראה זורעת בנו הסטודנטים ים של אנדורפינים. אחרת קשה להסביר את האווירה החברית, המחויכת, מלאת האחווה, הצחוק וההנאה שמשתקפת בין כותלי בניין המכללה ומחוצה לו.
מעלות נוספות אשר תורמות לאווירה הנהדרת השוררת בקרבינו, היא פועלה יוצא הדופן של אגודת הסטודנטים בראשות, תלמידת שנה ד', גל גבע, שדואגת לנו, לפעילויות רבות שאף פעם לא מאכזבות ותמיד מותירות בנו טעם של עוד. נוסיף לכך את השיפור הניכר שחל בכל מה קשור לקשרי הגומלין בין הסטודנטים לראשי ועוזרי מנהל הלומדים, שעונים באדיבות ובמסירות אין קץ על כל בקשה ומאנה, ממש כאילו כל סטודנט הוא בן יחיד- דבר המשרה רוגע ותחושת ביטחון על כולנו.
אם לא דיי בכך, קל יהיה למצוא מעלה נוספת בה יכולה המכללה להתפאר והוא פועלו של צוות, אס"א, בראשות ד"ר עודד רוזנפלד והרכז רמי גרסון, ששמים את הספורט על מרכז המפה ומטפחים את ספורטאיי המכללה שמחזירים בגדול מידי שנה, באליפות אס"א הארצית באילת. אם נגענו באליפות החורף של אס"א, תרשו לי להתעכב על נקודה זו ולספר לכם מניסיוני האישי שזו אחת החוויות החזקות והמהנות ביותר שתלמיד המכללה יכול לחוות במהלך לימודי התואר. כדי להבין זאת חברים, עליכם להיות ספורטאים מצטיינים, להצטרף לאחת מנבחרות המכללה המקיימות את אימוניהן בימי שלישי ולהדרים יחד עם הנבחרת לאילת- רק אז תיווכחו על מה אני מדבר. מומלץ בחום.
משהו טוב עובר על " המכללה האקדמית בוינגייט", אין ספק על כך וקשה שלא להרגיש זאת. אל כל ההיבטים שצוינו כאן באמור לעיל, נוסיף משהו שכבר המון זמן יושב לרובנו על הלב. כפי שאנחנו התברכנו בזכות ללמוד ב"וינגייט", המכללה התברכה בסגל אנשים איכותי ואני בכוונה לא רושם סגל מרצים איכותי, כי רובם המוחלט של המרצים שעמדו ועומדים מולי במהלך שלוש השנים האחרונות, הם קודם כל אנשים. החמימות, ההומור, האכפתיות, ההבנה, האנושיות שמופגנים מתוכם קודמים למקצועיות שלרובם יש בשפע. במקום שמטרת העל שלו היא בהכשרת מורי העתיד של ישראל לחינוך גופני, זהו ערך מוסף חשוב ביותר.
כמובן שכמו כל סטודנט מן המניין, גם לי יש חברים וקרוביי משפחה שלומדים במוסדות לימוד אחרים. כשאני מספר להם על ההווי החברתי שנרקם בין הסטודנטים, כאן, זה תמיד משתקף כמו עולם אחר לעומת מוסדות אחרים מנוכרים יותר. האינטראקציה וקשריי החברות שנרקמים במכללה מעוררים השתאות ואני מאמין וגם יודע שרבים מתלמידיי המכללה זכו להכיר כאן כמה מחבריהם הטובים ביותר, שלא לדבר על היווצרותם של זוגות נוצצים שמתהלכים יד ביד, חלקם אף עד לחופה.
וכמו שלימדו אותנו בשיעורי מתודיקה, לפעמים, עדיף שלא להכביר במילים כדי להבהיר את כוונת המשורר, לכן אסיים במשפט איתו פתחתי שאומר מבחינתי הכול- שלוש השנים האחרונות בחיי, הן ללא ספק היפות ביותר שחוויתי עד כה- וכמה חבל שלכל דבר טוב יש סוף.